השיטה ה"מסורתית" ליצירת נרתיק בניתוח התאמת מין מזכר לנקבה, מבוססת על הפיכת העור הפנוסקרוטלי (Penoscrotal) לחלל שנוצר באופן כירורגי בפרינאום בין פי הטבעת לשלפוחית השתן, ויצירת וגינה חדשה. כדי להתגבר על החיסרון של חוסר עומק בנרתיק הכירורגי, ניתן להשתמש בשתל רקטוסיגמואידי (rectosigmoid graft) על פני היפוך עור הפין.
עוד בעניין דומה
מטרת המחקר הייתה להשוות בין שתי השיטות לביצוע וגינו-פלסטיקה בניתוחי התאמת מין מזכר לנקבה, בהתייחסות לתוצאה התפקודית והקוסמטית לטווח הארוך. בנוסף, המחקר מכוון להבין את הגורמים עיקריים המובילים לניתוח וגינו-פלסטיקה סיגמואידלי שני, בקרב חולים שעברו היפוך עור פין קודם לכן.
זהו סקר רטרוספקטיבי של התוצאות והסיבוכים בקרב 43 מטופלים שעברו ניתוח ליצירת נרתיק על ידי אותו מנתח בכיר, בין 2007 ל-2017. מתוכם 13 מטופלים עברו ניתוח רקטוסיגמואידי שני (30.2%).
יתר על כן, ביצעו החוקרים הערכה אסתטית ופונקציונלית על 28 מטופלים (65%) במעקב ארוך טווח. אורך המעקב הממוצע היה כ-32.6 ± 3.5 חודשים (ממוצע ± סטיית תקן). כמו כן, הוערכו המטופלים גם על ידי שאלון שביעות רצון, שכלל חמש שאלות, ונועד להעריך תוצאות אסתטיות ותפקודיות (חדירה, אורגזמה וכאב). לבסוף, בוצע ניתוח סטטיסטי כדי להשוות תוצאות בין הקבוצות.
החוקרים מצאו כי השימוש בשתל רקטוסיגמואידי בניתוח חוזר, הפחית משמעותית את הכאב במהלך קיום יחסי מין. מבחינת שביעות רצונם של המטופלים, לשתי הטכניקות היו תוצאות אסתטיות ותפקודיות דומות (ללא מובהקות סטטיסטית). אף על פי כן, השימוש בווגינו-פלסטיקה סיגמואידית יכול לשפר את התוצאות התפקודיות בהשוואה לניתוח וגינו-פלסטיקה של היפוך עור הפין.
המגבלה העיקרית במחקר הייתה שלא כל המטופלים השיבו על השאלון, ולכן רק 65% מהמטופלים הוערכו מבחינת שביעות רצונם מהטיפול.
לסיכום, מחקר זה מדווח על תוצאות ארוכות טווח של ניתוחי התאמת מין תוך שימוש בשתי טכניקות שונות ליצירת נרתיק. השימוש בווגינו-פלסטיקה סיגמואידית הראה תוצאות תפקודיות טובות יותר מאשר היפוך עור הפין, ואילו התוצאות הקוסמטיות היו דומות.
מקור:
הירשמו לקבלת עדכונים בנושאים שעלו בכתבה
