מחקרים קודמים על ניהול הדבקה בהפטיטיס C התמקדו בעיקר באבחנה ובשיעור הטיפול, בעוד שמטופלים שאבדו למעקב לאחר האבחנה זכו לפחות תשומת לב. כתוצאה מכך, אין כיום מספיק אנליזות העוסקות בהיבט זה ברמת האוכלוסייה.
עוד בעניין דומה
מטרת החוקרים הייתה לערוך מחקר לאומי על אנשים עם הפטיטיס C, ולהעריך את שיעור החולים שאבדו למעקב לאחר האבחנה. בנוסף, ניסו החוקרים לאפיין חולים אלו ולעשות אנליזה של קשרים אחרים שלהם בעולם הרפואה.
החוקרים הכלילו באנליזה חולים שאובחנו עם הדבקה בהפטיטיס C בין השנים 2011-2011 ועדיין היו בחיים ב-31 לדצמבר 2013. הנתונים על החולים נלקחו מרישום החולים הלאומי של שוודיה. מתוכם, העריכו החוקרים את מספר המבריאים שלא היה להם צורך במעקב נוסף. החוקרים בחנו את הביקורים אצל מומחה להפטיטיס C בין השנים 2012-2013 ועבור אלו שאבדו למעקב, חקרו את הביקורים שלהם אצל מומחים בתחומים אחרים ברפואה.
החוקרים בחנו סך הכל 29,217 מטופלים, כאשר 24,733 נזקקו לטיפול הקשור להפטיטיס C. הם מצאו כי 61% (15,007 נבדקים) מתוכם אבדו למעקב לאחר האבחנה, בין השנים 2012-2013, ו-58% לא באו לביקורים הקשורים להפטיטיס C במהלך השנה השנייה לאחר האבחנה. נמצא כי המחלקות הכירורגיות/אורתופדיות או פסיכיאטריות/מרפאות התמכרות, היוו את הביקורים השכיחים ביותר שאינם אצל רופא המשפחה. החוקרים קבעו כי המנבאים לאובדן למעקב לאחר האבחנה היו גיל צעיר, מין זכר, רמת השכלה נמוכה, נוכחות של אבחנה פסיכיאטרית או התמכרות, מצב משפחתי של רווק/ה ומשך זמן ארוך יותר מאז האבחנה.
החוקרים הגיעו למסקנה כי כמעט שני שליש מהחולים אבדו למעקב לאחר האבחנה עם הפטיטיס C, רובם מיד לאחר האבחנה. החוקרים סבורים כי מאמצים להחזיר חולים לשגרת הטיפול בהדבקה, יחד עם נגישות בשלב מוקדם לטיפול כזה, הכרחיים להשגת המטרה של הכחדת הווירוס מהעולם.
מקור:
Aleman, S. et al. (2020). Liver International. https://doi.org/10.1111/liv.14469
הירשמו לקבלת עדכונים בנושאים שעלו בכתבה
