אף על פי שהטיפול עם פירפנידון מאט את התקדמות המחלה בחולים עם פיברוזיס ריאתי אידיופתי (IPF), בפרקטיקה הקלינית ניתן לראות לעיתים חולים אשר בעקבות תופעות לוואי אינם יכולים לקבל את המינון הטיפולי המומלץ.
עוד בעניין דומה
במחקר שממצאיו פורסמו בכתב העת 'PLOS ONE', מטרת החוקרים הייתה לבדוק את תופעות הלוואי הקשורות לטיפול עם פירפנידון וגורמים הקשורים להפחתת מינון. לצורך כך, החוקרים ערכו מחקר עוקבה רטרוספקטיבי במרכז יחיד אשר כלל 156 חולי IPF רצופים שטופלו עם פירפנידון.
במסגרת המחקר נבדקו המאפיינים הדמוגרפיים של המשתתפים, התפקוד הריאתי, וכן תופעות לוואי הקשורות לפירפנידון. בנוסף, החוקרים השוו בין מטופלים שקיבלו מינון סטנדרטי של פירפנידון לבין אלו שקיבלו מינון מופחת.
גילם הממוצע של משתתפי המחקר היה 69.7 שנים. משך המעקב החציוני היה 243 ימים. קבוצת המינון הנמוך (n=73) התאפיינה עם חולים מבוגרים יותר (בני 71.0 שנים לעומת 67.4 שנים, p=0.016), עם שיעור נמוך יותר של מעשנים (80.8% לעומת 96.4%, p=0.008), ובעלי אינדקס מסת גוף (BMI) נמוך יותר (BMI 24.1 קילוגרם/מטר רבוע לעומת 25.7 קילוגרם/מטר רבוע, p = 0.027) בהשוואה לקבוצת המינון הסטנדרטי (n = 57). אנליזת רגרסיה לוגיסטית מרובת-משתנים הראתה כי גיל מבוגר יותר (יחס סיכויים = 1.066, p = 0.016) נקשר באופן מובהק עם הפחתת מינון של פירפנידון לאחר תיקנון למין, היסטוריית עישון, אמפיזמה, ו-BMI. לא נמצא הבדל מובהק ב-forced vital capacity או ה-diffusing capacity for carbon monoxide בין שתי הקבוצות.
לסיכום, חולי IPF מבוגרים יותר עשויים להזדקק להתאמה של המינון הטיפולי. מכיוון שמינון נמוך יותר של פירפנידון עשוי להיות יעיל לטיפול בחולים אלו, יתכן וזו עשויה להיות אפשרות טיפולית עבור חולים מבוגרים עם IPF.
מקור:
למידע נוסף על פיברוזיס ריאתי לחצו כאן
הירשמו לקבלת עדכונים בנושאים שעלו בכתבה
